החלטה בתיק בב"נ 31509-10-13

1.         בפניי בקשה לביטול צו הפסקה שיפוטי שניתן על ידי ביום 14/10/2013 במעמד צד אחד.

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

2.         ביום 14/10/2013 הגישה המשיבה בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי במעמד צד אחד, כנגד המבקשים 2-3 ו/או מי מטעמם, בהתייחס למקרקעין הידועים כגוש 17507 חלקה 9 מגרש 9/3/1 בריינה (להלן: " המקרקעין"), והנמצאים במרחב התכנון של המשיבה, והכל ביחס לשימוש בקרקע חקלאית כאולם/גן שמחות, זאת בהתאם לסמכות בית-המשפט, מכוח סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: " החוק"). הבקשה נתמכה בתצהיר מר קאסם חטיב, מפקח בניה של המשיבה (להלן: " מר חטיב"), אשר ביקר במקרקעין בתאריכים 26/8/13 , 29/8/13, ובמועדים נוספים לאחר מכן.

3.         על-פי הנטען בבקשה המקורית להוצאת הצו, המבקשים 2-3 הינם המחזיקים והמשתמשים בחלק מהמקרקעין המנויים לעיל, כאשר ייעוד המקרקעין הינו חקלאות בהתאם לתכנית המתאר החלה עליהם. ביום 26/8/13 או בסמוך לכך, נמצא כי הללו משתמשים בפועל במקרקעין ובמספר מבנים, אשר הקימו עליהם בלא היתר כחוק, לשם הפעלת אולם שמחות/גן אירועים או בדומה לכך. זאת ללא היתר כחוק, ותוך שהדבר מהווה סטייה מהוראות ההיתר ובניגוד לייעוד המקרקעין.

4.         השימוש האמור מהווה עבירה לפי סעיף 204(א) + (ב) לחוק. מכיוון שכך, ביום 1/9/13 הוציאה המשיבה  למבקשים 2-3 זימון לשם מסירת גרסתם, אלא שאלו לא הופיעו. בבקשה נטען כי המבקשים 2-3 הם האחראים לביצוע השימוש החורג - הם שהגישו בקשה להיתר/לגליזציה במקרקעין, והמבקש 2 הינו הבעלים הרשום במרשם המקרקעין של חלק מהחלקה בכללותה.

5.         עוד טענה המשיבה, כי אולם/גן האירועים שהקימו נמצא בסמוך לכביש 70, כשהכניסה למקרקעין מתבצעת באמצעות ירידה ישירה מכביש ארצי. במקום נערכים אירועים אותם פוקדים מאות כלי רכב, והדבר מהווה סכנה של ממש. על-כן, ביקשה המשיבה לצוות על המבקשים 2-3 ועל מי מטעמם להפסיק לאלתר את השימוש המתבצע במקרקעין כמפורט בבקשה.

6.         ביום 14/10/2013 נתתי במעמד צד אחד צו הפסקה שיפוטית, כנגד המבקשים 2-3 ו/או מי מטעמם, בהתייחס למקרקעין, והכל ביחס לשימוש בקרקע חקלאית כאולם/גן שמחות (להלן : " הצו").

7.         ביום 16/10/2013 הגישו המבקשים בקשה זו לביטול הצו, כאשר נטען שלמבקשים 2-3, אין כל קשר לבנייה ולשימושים הנעשים בקרקע, ועל-כן יש למחוק הבקשה ביחס אליהם. יתר נימוקי הבקשה, פורטו בתצהיר  מבקש 1.

8.         מבקש 1 טען, כי הוא זה שעושה השימוש בקרקע וביצע את הבניה שם, מכוח הסכם שכירות שנחתם בינו לבין מבקש מס' 2 ביום 1/5/13.

9.         לדידו, דין הצו להתבטל, לאור השיהוי הניכר בהגשת הבקשה, והצגת העובדות באופן מעוות, האכיפה הסלקטיבית של הוועדה כלפי העסק, להבדיל מעשרות המבנים והעסקים הקיימים במתחם, שהוועדה איננה נוקפת נגדם אצבע, דבר המקים לו הגנה מן הצדק כנגד כל אישום שיוגש כנגדו בגין קיום המתחם. לכך יש להוסיף את מצג השווא, שהציגו בפניו הגורמים המוסמכים בוועדה, לפיו הם יטפלו בבקשות הרישוי בעדיפות עליונה, וההבנה המשתמעת, שלא יהיה שימוש בכלים פליליים בטיפול בעניין זה.

10.        המבקש טען כי האחריות לעיכוב אישור התכניות המפורטות במתחם חל על כתפי רשויות התכנון, שכן על-פי תכניות המתאר המחוזיות, ייעוד המתחם הוא "אזור תעסוקה מרחבי", כאשר להוצאתו לפועל של ייעוד זה היה צורך בהכנת ואישור תכניות מפורטות ברמה של תב"ע, שהאחריות לאישורם חלה על כתפי רשויות התכנון. זו הסיבה שהוועדה המחוזית לתכנון ובניה אף העניקה היתרים למספר עסקים הקיימים במתחם. בעניין זה הפנה גם לאמור במסגרת ועדת ערר מס' 082/11 שנערכה ב- 8/5/11, בעניין מתן היתר להקמת סככה לגידול פטריות באותו גוש וחלקה וסמוך לאולם, נשוא הצו. מהנדס הוועדה ציין, בין היתר, כי החלקה גובלת בשטח ששייך לנצרת, מובלעת של ריינה בתוך שטח של נצרת, עיריית נצרת מתכננת שם אזור תעשייה: "בעצם כל השטח הזה יכול להפוך לאזור תעשייה". בהחלטה של ועדת הערר נקבע, כי החלקה איננה נמצאת בתחום המכלול הנופי, ולא בתחום ההשפעה של נחל ציפורי, שהם הגורמים העיקריים שבגינם נדחו מרבית התוכניות שהוגשו באזור כביש 79. כך שאין כל מניעה תכנונית לאישור התוכנית לשינוי ייעוד במתחם זה.

            מהאמור עולה, כי לאחרונה חלה התקדמות בנושא אישור תכנית מפורטת שם. על רקע זה, ולאחר שהוסבר לו, כי לא ירחק היום בו יינתנו אישורים והיתרים באזור, ולאחר שהיה ברור לו, כי בפועל רשויות התכנון אינן פועלות כנגד העסקים הנמצאים במתחם, הקים את המתחם נשוא הבקשה.

11.        בנוסף טען, כי למרות שהעסק משווק ומוצג כאולם שמחות/גן אירועים, בפועל לא בכך מדובר, הואיל והוא מעמיד לרשות הלקוחות את הקרקע והתשתיות המצויות בה, והם מקימים שם את האירועים שלהם על-פי ראות עיניהם. הוצאת אירועים אלו מהכפר אל אזור נידח שאין בו הפרעה ויש בו סדר, הוא דווקא לטובת הכלל והאינטרס הציבורי. 

            לא זו אף זו, שהמשך קיום הצו, עלול לגרום לו לנזקים ניכרים, שניתן למנועם מבלי לפגוע באינטרס הציבורי.

12.        היום התקיים דיון בפניי, בו נשמעו טענות ב"כ הצדדים, והתייחסות אליהן ככל שתהא רלבנטית, תהיה במסגרת הדיון.

דיון והכרעה:

13.        לאחר עיון בבקשה, ולאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, נחה דעתי, כי דין הבקשה לביטול הצו, להידחות.

14.        המשיבה טענה, וטענה זו לא נסתרה, כי השימוש שנעשה בקרקע חקלאית, הינו כאולם  שמחות/גן אירועים או בדומה לכך, וזאת ללא היתר כחוק.

            אף ב"כ המבקשים הודה בדיון שהתקיים בפניי היום, כי להפעלת אולם שמחות אין היתרים, טרם התקבלו אישורים של חברת חשמל, כיבוי אש וכו', למרות שלטענתו הם עומדים בדרישות.